בשנים האחרונות רבים פונים לעבוד במגזר הציבורי לא רק בגלל תחושת השליחות, אלא גם בזכות התנאים שהמגזר מציע: הסכמי עבודה נרחבים וברורים לכל, תנאי עבודה נוחים, הטבות לעובדי מדינה ומשכורות גבוהות יותר אפילו מהשוק הפרטי. בחודש יוני האחרון פורסם הדו”ח השנתי של הממונה על הגופים הציבוריים ובו נכתב כי בשנת 2018 ממוצע השכר במגזר הציבורי היה גבוה ב־60% מהממוצע במשק.
התרחבות המגזר הציבורי מאפשרת גיוס רב יותר של מקצועות: מורים, אחים, עובדי בנייה, מזכירות, יועצים, פסיכולוגים, עובדי תחזוקה, מנהלים, נהגים, מדענים, חשבים, חוקרים, סטודנטים, מהנדסים, עוזרים ועוד. כולם חלק מהמגזר הציבורי שלא מפסיק לצמוח.
על אף היתרונות הללו, עד כה נרשמה כמות נמוכה של עובדים חדשים למשרות במגזר הציבורי. עיקר הבעיה נובעת מהיכולת למצוא את המשרה הרלוונטית ולהגיש לה מועמדות נכונה ובזמן:
המגזר הציבורי לא מפרסם משרות בלוחות הדרושים, אלא מחויב על פי חוק בפרסום מכרזי כוח אדם. מדובר לרוב בפירוט ארוך ומדוקדק של המשרה הנדרשת ושל תנאי הקבלה אליה, ואלה שרואים עצמם מתאימים נדרשים אף הם למלא טפסים ולצרף מסמכים, וכל זה בלוח זמנים נוקשה שכל חריגה ממנו מהווה פסילה מיידית של ההגשה. מכרזי כוח האדם מתפרסמים באתרי הגופים המגייסים ובחלק מהעיתונים היומיים ומי שלא רואה אותם בזמן (או בכלל) – אוטומטית מוצא את עצמו מחוץ למרוץ.